ניהול איכות
שמחולל שינוי בארגון.

יום לפני משלוח מתגלה חריגה קטנה. מישהו צריך להחליט אם משחררים. ההחלטה הזאת, ולא המדיניות שתלויה במסדרון, היא זו שממנה הארגון לומד מה באמת חשוב כאן.

ספק נבחר לפי מחיר וזמן אספקה. חודשיים אחר כך מתגלה שהוא החליף ספק חומר גלם, או העביר ליטוש לקבלן משנה שאיש אצלכם לא הכיר. הוא לא הסתיר — פשוט לא ראה סיבה לעדכן.

האיכות נכנסת כבר בשלב ההזמנה. שם נקבע מי מאושר לספק את הפריט, מה בדיוק נדרש ממנו, ומה קורה אם הוא משנה משהו בלי אישור. בקרת הקבלה נקבעת אחר כך לפי רמת הסיכון של הפריט.

סבולת שנראית סבירה בשרטוט ואי אפשר להחזיק אותה בייצור סדרתי. שינוי הנדסי שאושר ולא הגיע לתחנה. דרישת לקוח שנסגרה בטלפון ולא נכנסה למפרט.

FMEA ותוכנית בקרה מאתרים את הכשל בשלב שבו התיקון עולה שרטוט אחד. ניהול תצורה מבטיח שמה שנמצא בתחנה הוא באמת מה שאושר.

סטייה שנתפסת בסוף המשמרת במקום בתחילתה הופכת יחידה פסולה אחת למשמרת שלמה של מיון.

ראיתי שני בודקים מודדים את אותו פריט ומקבלים תשובה הפוכה. בלי Gage R&R אין דרך לדעת אם פסלתם מגש תקין או שחררתם מגש פגום.

כיול עם מעקב תוקף, MSA על המדידות הקריטיות, ושיטות בדיקה מתועדות שכל בודק מבצע באותה דרך.

הפעם היחידה שבה בודקים אם העקיבות עובדת היא כשצריך אותה, ואז מגלים שהיא נעצרת בחשבונית.

הפרדה פיזית בין חומר משוחרר לחומר בהסגר ולחומר פסול היא הבסיס שהכול נשען עליו. מעליו יושבים FIFO וניהול תוקף, ועקיבות אצווה שנבדקת בתרגיל משיכה מתוזמן.

כושר התהליך יורד לאט, הפסילות עולות, ומחפשים את הסיבה אצל המפעילים. לבסוף מתברר שמדובר במיסב.

עובד חדש מוצב בתחנה קריטית אחרי יומיים של חפיפה, כי חסר כוח אדם. את המחיר משלמים חודש אחר כך בעבודה חוזרת שאיש לא מקשר אותה לחפיפה.

התקן דורש כשירות מוכחת ולא נוכחות בהדרכה: מטריצת כשירות, הסמכה לתחנות קריטיות וריענון בתוקף.

מכירות מתחייבות, הנדסה משנה, רכש מזמין לפי הגרסה הקודמת וייצור מגלה. כל אחד עשה את עבודתו, והמוצר עדיין יצא לא נכון.

סקר חוזה שבודק יכולת ייצור ובדיקה לפני שמתחייבים, ותהליך טיפול בתלונות שמחובר לחקירת שורש עם סגירת מעגל בזמן מוגדר.